מה יש בטעם המתקתק הזה של השוקולד שגורם לנו (טוב... לרובנו, בכל אופן) לאושר גדול? ואיך זה... איך זה שאני מוצאת את עצמי שוב ושוב חוזרת למתכונים שיש בהם שוקולד? (הרי כתבתי קודם שמלוח הוא דווקא הטעם החביב עלי...).
מוס שוקולד. קינוח פשוט וקל להכנה ומסוג הקינוחים, שזוללים ממנו תוך כדי ההכנה (וזה - זה הכייף האמיתי!).
איך מכינים: בקערה מעל סיר עם מים (בן מארי), ממיסים חמאה ושוקולד עד לתערובת חלקה ואחידה. מורידים מהאש ומניחים בצד עד שתתקרר. מוסיפים לה, אחד אחד, חלמונים (הצהובים) ומערבבים בכל פעם. מקציפים חלבונים וסוכר. מוסיפים את שתי התערובות זו לזו ומערבבים בתנועות קיפול עדינות. מעבירים לקעריות קטנות (או, במקרה שלי, לכוסות טקילה/שוט) ומכניסים ישירות לפריזר. ועכשיו... ס ב ל נ ו ת. והיא משתלמת. כעבור כמה שעות יוצא מוס אוורירי, טעים ומתקתק.
לרשום ולא לשכוח:
200 גרם שוקולד מריר
100 גרם חמאה
6 ביצים (6 חלמונים, 6 חלבונים)
1/2 כוס+כף סוכר
ואחרי הקינוח המתקתק (מי אמר שקינוחים שומרים לסוף דווקא???), הגיע תורה של הפסטה. אז מכיוון שהתעוררתי בשבת בבוקר מאותגרת קמעה וחדורת מוטיבציה, החלטתי להתחיל במשימה שכבר כמה חודשים (שנה?!) דחיתי אותה לא אחת. קיבלתי ליומולדת הקודמת שלי מכונת פסטה. אחרי פינטוזים אין קיץ, בהם ראיתי את עצמי מכינה לבד לבד בצק פסטה, משתמשת במכונה הפוטוגנית הזו כדי לרדד אותו ואח"כ מממשיכה בהכנת רוטב אקזוטי טעים ומיוחד, סוף סוף התגשם חלום (אחד מיני רבים) וגם לי היתה מאותו רגע מכונה כזו בבית. אממה... נישארה יתומה בקופסה. הקופסה, לעומת זאת, מדי פעם שינתה מקום. חשבתי שאם אעביר אותה לקידמת הארון, תהיה לי מוטיבציה גדולה יותר לפתוח אותה ולהתחיל להכין... אבל... לא. עד היום. בפוסט הקודם למדתי להכין פסטה ברוטב פלפלים קלויים, מנה שהתגלתה כפשוטה מאד ומצויינת. ואני, כאחת שחובבת מנות פשוטות ומצוינות, החלטתי שהגיע הזמן. להוציא את מכונת הפסטה לאוויר העולם. אז קבלו אותה בבקשה. מכונת הפסטה של יעל. יצאה לאוויר העולם, בבוקרה של שבת, 8 במאי 2010. סוף סוף.
איך מכינים?
באתר של ג'אקומו מצאתי מתכון קליל לפסטה: במעבד מזון שמים את הקמחים (קמח דורום וקמח לבן). מוסיפים את הביצים ואת המים ומעבדים עד ליצירת בצק. את הבצק מוציאים מהמעבד, עוטפים בניילון נצמד ומכניסים למקרר לכמה שעות (אני הכנתי את הבצק יום לפני, כך שהתקרר לו כמעט יום שלם במקרר). לאחר שמוציאים אותו מהמקרר, מתחילים במבצע הרידוד. באמצעות מכונת פסטה (לא מוכרחים מכונה כזו, אבל היא בהחלט מקלה על המשימה. אפשר גם לרדד ביד) מרדדים את הבצק, חותכים ממנו רצועות דקות (גם באמצעות המכונה) ומניחים להן להתייבש על מגבת מעט. כשאלו יבשו, זורקים אותן לסיר עם מים רותחים ומעט מלח ומבשלים עד ל"אל דנטה" (רך, אבל לא מדי...).
ומה לגבי הרוטב?
רוטב פלפלים קלויים. טוחנים במעבד מזון היטב היטב פלפלים קלויים (אפשר לקלות לבד. אני קניתי מוכנים) וכמה שיני שום. במחבת מרתיחים שמנת מתוקה וכשזו רותחת, מוסיפים את רוטב הפלפלים שטחנו קודם לכן. מערבבים את כל התערובת שנוצרת כמה דקות, עד ליצירת תערובת אחת אחידה. מוסיפים מעט אגוז מוסקט טחון, פלפל שחור, מלח ו... מוכן.
לתוך מחבת הרוטב שופכים את הפסטה ומערבבים היטב. דואגים שהרוטב יעטוף אותה מכל הכיוונים (שלא תשאר, חלילה, רצועת פסטה אחת יתומה... ללא רוטב), מוציאים מהמחבת לצלחת גדולה ומתחילים במשימה החשובה מכל - ה ז ל י ל ה. אם נישאר לכם מקום בבטן ומוכרחים, בכל זאת, לסיים במשהו מתוק - מוציאים את מוס השוקולד מהפריזר (כן... זה שהכנו קודם) ומקנחים את הארוחה איתו. Bon Appetit :-)
לרשום ולא לשכוח:
לבצק הפסטה - 2 כוסות קמח דורום
1/2 כוס קמח לבן
2 ביצים
1/2 כוס מים
לרוטב - פלפלים קלויים (אני השתמשתי בקופסת פלפלים קלויים מוכנים)
מיכל שמנת מתוקה
פלפל
מלח
כמה שיני שום
(הכמויות בהתאם לטעם)
נ.ב
היה נחמד להכין את הפסטה לבד וגם הטעם לא רע בכלל (אפילו, דיי משובח)... אבל... כנראה שיש דברים שצריכים להישאר בגדר פנטזיה או... בתוך קופסה, בארון (משחק נחמד, אבל קצת יותר מדי התעסקות...).
אני... אני אחזור לשיטה הישנה.
